התחלתי ולכן אסיים! (עם אותה שמלה...)

היום ממש התחיל בתחושת 'פעמיים כי טוב'- גם יום שלישי וגם יומה האחרון של דיאטת האופנה שלי ושל שותפי לאתגר.
החלטתי באופן סמלי לסיים את האתגר עם אותה שמלה שהתחלתי אותו (כמובן שחשבתי על זה כבר בהתחלה... וברור שידעתי לספר היום למחמיאים שזו כבר פעם שלישית שאני לובשת את השמלה בעשרת הימים האחרונים ושלא יצפו לראות אותה שוב בשנה הקרובה...).

הוספתי:

צעיף בדוגמת זברה- זארה

חגורת עור סגולה- לולו-ליאם
נעלי פיפ-טואו - ניין ווסט

קמתי עם כאב גרון והצעיף התאים לי לאאוטפיט אבל גם שימש לחימום הגרון. את הקרדיגן לקחתי ברגע האחרון, כדי שלא יהיה לי קר בהמשך היום, וכך יצא שנראיתי קצת אחרת ככל שהתקדם היום; רק עם צעיף בתחילתו, צעיף+קרדיגן באמצע היום ובסוף היום עם קרדיגן בלבד וצעיף שמבצבץ מהתיק.

כשהוזמנתי להשתתף באתגר, התבקשתי לכתוב קצת על עצמי ועל הבלוג; נראה לי הולם לשתף פה בסוף האתגר, לקראת הסיכום:
סבתא שלי היתה אומרת שכל אשה צריכה 3 שמלות - שחורה, חומה ואפורה כהה - ואביזרים בכל הצבעים. אז, איבזור כלל גם כובעים וכפפות ולא "רק" נעליים, תיקים, חגורות, תכשיטים, מטפחות, מעילים.... פיספסתי משהו? עם סבתא כזו (וסבא לא פחות סטייליסט למען האמת) אין פלא שגדלתי עם אמא אופנתית במיוחד, שעד היום מלמדת אותי דברים חדשים ובכל זאת טוענת שהגולם קם על יוצרו... בסוף שנת 2004 שבתי מניו יורק לאחר כ-5 שנים, כשבאמתחתי גם תואר בהצטיינות ב"ניהול אופנה" (Fashion Merchendising MGMT) מ-Fashion Institute of Tecnology וידיעה ברורה שאני רוצה לעשות לאנשים מייקאובר ולשנות את חייהם. יש משהו מאד מרגש בלעזור למישהי/ו להרגיש יפה יותר. לקח לי עוד 3 שנים להתחיל... את לי'תלבש התחלתי לכתוב בסוף 2009 מתוך כוונה לשטוח את ה'אני מאמין' האופנתי שלי ואני עדיין נרגשת כשיש לי השראה לפוסט חדש ומהתגובות.

סבתא לא באמת הסתפקה ב-3 שמלות אבל באומנות האיבזור היא שלטה ועם 6 פריטים אני הולכת בדרכה...

הדיאטה הזו אשררה התנהגויות ומחשבות ישנות וחידדה תובנות חדשות יותר;

תמיד אהבתי אביזרים. נעליים במיוחד. גדלתי לתוך זה... אביזרים מאפשרים לנו למקסם את המלתחה, להוסיף עניין, 'לקשור' פריטים לכדי 'מראה' (LOOK), ולהחצין, או להפנים, את האופי שלנו. כל כך הרבה אושר ב"אביזר"... המילה מגמדת קצת, כי לפעמים האביזר הוא העיקר.

גזרות קלאסיות לא יוצאות מהאופנה! כדאי להשקיע בפריטי בסיס בגזרות טובות ובצבעים ניטראליים; כל עוד המידה לא משתנה, סבירות גבוהה שנוכל לנצל אותם לאורך זמן. אסייג ואוסיף למען הסר ספק; ניואנסים הם דבר חשוב באופנה ולכן כדאי להתעדכן מידי פעם על מנת לוודא שהפריט הישן לא נראה מיושן...

אני אוהבת שפע! בארון ובכלל... אבל לאורך השנים למדתי לקנות חכם יותר; הטריק הכי טוב שאני יכולה להעביר הוא "להחזיק". אם בצעירותי רצתי למדוד כל פריט ברגע שראיתי על המדף, היום אני מסתובבת בחנות ואוספת את מה שנראה לי. כך יוצא שברוב הפעמים אני כבר לא רוצה למדוד את רוב הפריטים שבחרתי, כי מצאתי אחרים, טובים יותר. אני חושבת מראש עם מה אלבש את זה והאם זה מתאים למלתחה שלי ולי. לפעמים יש גחמות וכדאי להיות כנים עם עצמנו ברגעים כאלו... "אני הרי לא באמת אלבש את ה-(השלם/י את החסר) יותר מפעם אחת!" צריך להכנס ללקסיקון.

לא תמיד יש השראה או חשק, אבל ברוב הימים אני משתדלת לחשוב- אם אפגוש מישהו שלא ראיתי הרבה זמן, או מישהו חדש שארצה להרשים- האם "זה" מה שאני רוצה לשדר? קשה להגיע ל"זה" עם 6 פריטים בלבד, אבל זה אפשרי עם 10 (ומעלה..). הדיאטה חיזקה את הרצון 'לבזבז נכון' ולהוציא את המיטב גם מהמלתחה המתעדכנת וגם מחשבון הבנק.

ומחר? איכשהו הצלחתי להימנע מעריגה ממושכת על הבגדים בימים האלו (טוב, עידכנתי את הבלוג בכל יום... שאפו גדול למי שעושה את זה על בסיס קבוע!) אבל יש פריט אחד שחייך אלי כל בוקר; אחד הפריטים הקיציים הבודדים שקניתי בפריז ושלאור הדיאטה המתין בסבלנות לחשיפה... אני לא באמת יודעת אם אלבש אותה מחר, אבל כרגע נראה לי שזו תהיה החולצה

עד לאתגר נמנעתי מלשים פה תמונות שלי; "אני זה לא האישיו פה" הסברתי לחברים. אין לי ספק שתמונות מספקות אמינות, אבל באמת רציתי לתת למילים לדבר... מצד שני, אחרי המבוכה הראשונית אני מאמינה שאחלוק פה 'הופעות' ראויות שניתן ללמוד מהן משהו או סתם אם אחשוב שיכולות לעורר השראה. לא בכל יום... מידי פעם.

תודה ל-onlife על ההזמנה ולמי שעקב ותמך, פה בתגובות או בלב (-:

וכמובן, תמשיכו לבקר בעמוד של לי'תלבש בו התובנות קצרות הרבה יותר...